הגיעה שעתי לכתוב.
המילים הכתובות,
הן מפלט אחרון,
אל מקום שינציח חלל,
שאיני יכול לבטא,
איני יכול להביע.

אני אדם מקולל ומבורך בו זמנית,
אדם שבורך בזכות להיות נאהב על-ידי אנשים רבים,
אדם שבורך ביכולת להבחין בין טוב לרע,
אדם שבורך בכישרונות וביכולות בתחומים שונים.
אך גם,
אדם המקולל בחלל הפעור בתוכו שאין הוא יודע מהו וכיצד יש
למלאו,
אדם המקולל ביצרים שהשטן אפילו לא העלה בתחבולותיו,
אדם המקולל ביכולת להבחין בין טוב לרע, ולבחור לעיתים ברע.

לעיתים תוקפות אותי מחשבות,
והלוואי והייתי רק מקולל.

כך יכולתי להטיל את האשמה,
להיפטר ממוסריות, ולהצדיק זאת,
שהרי מקולל הייתי ממילא,
ואין עוד דבר להפסיד.