איך אפשר להבין את הבושה העמוקה שמציפה אותי עכשיו? למה היא
באה? האם באמת יכולתי בלעדיה.

בושה בעצמות. בושה עד העצם. מה שורק בתוך השרירים שלי, מרפרף
ברקמות, זורם בורידים? מה יש לי? למה אני מתביישת?

היום דיברתי לפני אנשים. דיברתי כי בקשו ממני. הסכמתי למרות
שלא הייתי בטוחה שאהיה מוכנה, שאהיה רהוטה, שאהיה ראויה.
הסכמתי.

ובאמת היתה מבוכה. הרגשתי שיש איזה אילוץ באויר. לחץ. היה קשה.
היה קשה לחייך. ודאי היה נחוץ איזה תרגיל בשחרור. נשימות
עמוקות. אמונה פשוטה בהשגחה פרטית - הרפו ודעו כי טוב ה'.

ואני יודעת שזו לא בעיה מקומית. אני יודעת שהבושה מהדהדת
דורות. התחקיר שהתחלתי לעשות על שרשי משפחתי כבר הספיק ללמד
אותי: המצוקה הזו עוברת מדור לדור. איך אפטר ממנה?

מתי אצליח להפריד מעורי את הקליפה הזו. את הדמיון הזה. למה
להתבייש? במה? באתי עם כל הכוונות הטובות. התרכזתי. השתדלתי.
התייעצתי לפני. קיבלתי את העיצה שניתנה לי. דיברתי אמת. מה אני
רוצה עכשיו ממני? למה קשה כל כך לשמוח, להתנחם, להתעודד, גם אם
זה לא היה מושלם.

באמת, הכל טוב בעולמינו. הרע הוא חיצוני ומדומיין. החושך הוא
אשליה. גלות. ראיה של גאולה זו ראיית האור. כדי לראות אור צריך
לברוא תבניות מחשבה של גאולה. זאת העבודה: פסיכולוגיה
קוגניטיבית. מחשבה, תפיסה, זיכרון. תאים במוח. המחשבה שלנו
יוצרת מציאות. התודעה בוראת עולם. פנימיות התורה חושפת את כל
הסודות: איך לחשוב נכון כדי להיגאל. זה מה שיעשה מלך המשיח:
יגאל את התודעה שלנו ואיתה את כל המציאות.

משיח עכשיו.