בעוד הרבה שנים כשלא אהיה בין החיים
מישהו יראה מה כתבתי פעם
ויבין שלחיי היה טעם
יכולתי לכתוב שירים שלמים
ידעתי לאהוב כשהייתי בחיים.

פעם כתבתי שיר עצוב
היה מוקדש הוא לאהוב
אמיתי או דמיוני
זה לא חשוב
וכך כתבתי לו
בידי הנבוכה
רואה אני לידי
את רוחך.

ידיך כה רכות בידי
נשימתך כה נועמת לאוזני
הלב כבר יוצא מהמקום
האהבה ממלאה אותו ועוזרת לפעום.

שום מלאך לא משתווה אליך
אני לא יכולה לשכוח את פניך
השמש לא תזרח לי בלכתך
לבי יתפורר ללא נוכחותך.

חיים בלעדיך זה כמו גהינום
כמו סיוט שהופיע ומפריע לחלום
לנשום בלעדיך זה בלתי אפשרי
כמו אצבעות שרוצות לחנוק את גרוני.

אני לא אוכל לחיות בלעדיך
נפשי תמהר לחזור אליך
ולפני שכבר לא תהיה לידי
אעדיף למות ולקבור את סודי.

וכעבור שנים לא יזכרוני באמת
לא ישאל אף אחד - מי אהב ומי מת?
אך אתה לא תוכל לשכוח אותי
בחלומותיך תראה כל יום את דמותי.