לצד התכנים שיוצקים הזאטוטים בחיינו עם הגיחם, אני מונה גם
מגוון רחב של אופציות המאפשרות לי מרחב תימרון נח. לפעמים
ילדים הם פשוט תירוץ נפלא ועילה מוצקה לדברים רבים, שלא נעים
לי לקחת עליהם אחריות, ושלא הייתי מעיזה לעשות בפרהסיה אלמלא
הם.
זאטוטי הבית הם יופי של תירוץ לרכוש לעצמי מחשב חדש, כי אין לי
מספיק 'זמן מחשב' מאז השתלטו על המקלדת.
הם עילה נהדרת להכנת קינוחים ועוגות ולאגירה מאסיבית של שוקולד
ומיני ממתקים, כי אולי יתחשק להם פתאום משהו טעים.

הם הצדקה המאפשרת לי להשתמט ממבטים משתאים ברגעים של השתטות
פומבית, כשמתחשק לקפוץ לבריכת כדורים באמצע הקניון, לדלג על
שלוליות, להתנדנד ולהשתעשע במגוון המתקנים בפארק.
הם סיבה מוצדקת לקנות ג'אגדטים, לגדל אוגרים, חתולים, כלבים
ודגים. להתמוגג מנחת מסרטים מצויירים, להתרפק בגעגוע על סדרות
ותוכניות ילדים, להתיישב על הריצפה בשיכול רגליים ולשחק דוקים,
וחמש אבנים.

זאטוטי הבית הם הנימוק האולטימטיבי להצדקת כל האיחורים
הכרוניים שלי לאוטובוס, לגן, לתור בקופת החולים ולכל הפגישות
שקבעתי.
הם גם תירוץ נפלא להשתמש בו כשהבגד שלבשתי לא מגוהץ, שיערי
פרוע, וכתם מהגלידה שאכלתי אתמול מפאר את שרוולי מעילי.
זאטוטי הבית הם תירוץ לא רע בכלל כשאני מאחרת להגיע לעבודה
ולישיבות המערכת. אין ספק שהם חוסכים לי את הצורך להמציא
ולהתפתל בשקרים. גם העורך וגם עמיתי למערכת מגלים אמפתיה רבה,
הרי הם כולם מבינים שהאשמים העיקריים באיחורים ובהעדרויות שלי
הם זאטוטי הבית.