הרגשה של חנק ממלאת את גרוני.
מנסה להבין בדיוק איפה אני.
בין כל ההמולה וייפי הנפש,
מסתתרת אישה מלאה בהרבה רגש.
ואתה שם עומד, ועליי רק מביט.
בליבי מבינה שלכך יש תכלית.

אותך אעטוף כמו אם מנחמת,
לצידך אהיה, חזקה מתקוממת.
את ליבי הצמא תשקה לרוויה,
מנסה להאחז שזו לא הזיה.
שאתה אמיתי ושכל זה היה,
מנסה להפנים את עוצמת החוויה.
שהכל אמיתי ואתה תישאר,
או לכל החיים. או ללילה סוער.
בשביל זאת השתלם לחכות את הכל.
לעבור מכשולים, להלחם ולסבול.

התמונה השתלמה ואליי מיועדת,
אך אתה בי ראית כאישה מיוחדת.
בי ראית חלום, שעכשיו ממשי.
בי ראית כסדק של המין הנשי.
אז אולי זה תמים, ואפילו טפשי,
לצפות קצת לחום. למגע אנושי.
בעולם אמיתי כבר היינו ביחד.
אך במציאות הקיימת הכל סובב פחד.

אז מחר כשאקום ואתה עם אחרת,
שאיתה זה מותר, כי איתה זה לא סרט.
כשהיא תתהדר בבחור חלומי,
ואני רק אדע שהיא שם במקומי,
אז אמשיך לדרכי. לא אפריע יותר.
אבל לא אעצור וגם לא אוותר.

אחזור אל הרעש, אחזור לרחוב.
אעמוד מול הפחד. אסתכל מקרוב.
אחייך במתיקות. ואותו לא אעזוב,
ואגיד לו תפסיק, שגם לי יהיה טוב.
אחכה לאחד שאזכה לאהוב.
לאחד שיבוא. שכמוך יחשוב.