שונאת אותו!

תמיד מלווה אותי, כמו צל שמסתיר את אורי.

מעכב אותי.

מפריע את שלוותי.

מבטל את יופיי.

דואג שחס וחלילה לא אהיה מרוצה מעצמי.

אומר לי דברים כמו:

"את לא מנקה מספיק טוב...
לא שוטפת מספיק טוב כלים...
מגע הידיים שלך לא נעים לאחרים...
הם לא רוצים שתבואי.
זה לא יעזור לך!
את לא מתאימה לזה...
את לא מספיק טובה בשבילו לא מספיק יפה בשבילו..
לא ככה עושים את זה
הם שונאים אותך..
הוא לא מתגעגע ,לא זוכר.
אין לך נוכחות,את כמו אוויר, בלתי נראית.
מליון אנשים יעשו את זה יותר טוב...
את קולנית מדי,מתלהבת מדי,שקטה מדי
צוחקת כמו מפגרת,הצחוק שלך..."

אוףףף!
הבן זונה מבקר אפילו את הצחוק שלי!

".מה הטעם לקנות בגדים לכזה גוף? "הוא אומר...
"את צריכה להיות משהו או מישהו אחר."

ולי נמאס להקשיב לחרא שלו.

נמאס להצטמצם...

לעצור.

להתבלבל...

להעצב ולעמוד בפינה.

רוצה להגיד לו:

סתום תפה!!!!

מעכשיו אני מנהלת פה את העניינים יא בן של זונה.
אתה תשב לך בשקט,תתאדה,
אני אחנך אותך עכשיו...

ארתום אותו לקולר,יהפוך לו השוטר לפודל,
יקבל 2 סטירות להרגעה.

ארצה !

אתפוס באגרוף ידי את שערו ואלחש באוזנו:

ככה אני יודעת לשטוף כלים
וככה אני שוטפת ידיים
וככה אני מסתבנת
וככה אני מזדיינת
אתלהב כמה שבא לי.

הצחוק שלי הוא הצחוק שלי יא בן זונה!
יודעת להחזיק תינוק,
יודעת להחזיק גבר,
ראויה לאהבת אמת אני,
אתה לא יותר מאליל שקר.
אלוהים שלי הוא אלוהי האהבה,
אני שרה יפה,
מתקדמת קדימה בצעדי ענק מעתה,
משאירה אותך לגסוס מאחור בבלילת השקרים שלך,
שוטר מושחת שכמותך.
מי שמך?

מפוטר!

שקט,

אנחת רווחה.

הקלה.

לרגע הזה לפחות,

יודעת שהנבלה ינסה לחזור,
אז שידע שאלחם כמה שצריך!

רוצה שהקול שלי יהיה שלי.