היא אומרת שאתה כל כך קשה
ועקשן וטיפש כזה.
ובכלל היא לא רוצה
את הדברים שאתה רוצה.
ובתוך הסלון, אתה שוב מסיט וילון,
ומסתכל על הרחוב,
אומר: זה טוב, זה טוב...
והיא מעירה לך שוב,
שאתה מקרה אבוד,
ושוב שכחת לכבות את הדוד.
ואיך היא בכלל אוהבת אותך?
אולי בגלל האומנות.
אתה תמיד...
תמיד היית,
תמיד תהיה
התיקון שלה.
ואתה, מעביר את ידך בשערה,
וזורק על השולחן קוביה חומה.
יצא מאה.
אתה רוצה להגיד לה
שהיא כזאת יפה,
והיא היחידה שתוכל לתקן אותך,
אבל במקום אתה פשוט אומר לה
די... נלך לישון.
היא תמיד...
תמיד הייתה,
תמיד תהיה
התיקון שלך |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.