מרים גרוף / תקווה |
מצפה לישועה.
ערב ערב בהולכי לישון,
עוצמת עיניי,
חושבת לעצמי, הרי יש מחר
תמיד יש (מנינה) מחר בסיפורים.
מחר יהיה טוב יותר.
אחרי ליל שימורים
המנינה יותר גרוע,
הכאבים מתגברים,
המצב רוח יורד לאפס.
החתול בוכה כנראה מרגיש
את אווירת הנכאים בבית,
כמוני גם הוא אינו רוצה לאכול
ואני אוכלת לחם על לחם בכוח, אם לא אוכל,
לא תהיה מנינה בכלל.
אין תקווה אין ישועה,
אז מה יהיה על מרים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|