פותחת שער ונכנסת אל הלא נודע.
אל הטוב ביותר ואל הגרוע מכל.
מהשער יוצא אור לבן חזק, הצלילים של גופי הופכים לקיארוסקורו
מטורף.
רגל, אחת אחרי השניה, רגל בפנים רגל בחוץ. ואז מישהו דוחף.
הופס.
שתי הרגלים. אני בפנים.
אין דרך חזרה.
עכשיו זה רק אני עם עצמי וחבר טלפוני שנמצא כמה קילומטרים
טובים ממני.
מוזגת לעצמי עוד כוסית. שיהייה שמח.
"יין משמח לבב אנוש."
בום, השער נסגר מאחורי.
לבד.
שנה חדשה.

וזהו.