קול אחד
מתוך אלפי צללים רועדים
הקול של השקט,
זה שעושה את השמיים שחורים.

רציתי ללכת,
כל כך הרבה פעמים.
רציתי לצעוק,
אלפי דברים כלואים.

קיוויתי שנגמר,
אולי לא באמת.
רציתי להיאחז בעבר.
ולהוסיף צבע כעת.

הקול שאני אוהבת,
ובמקביל לומדת לשנוא.
אותו אחד שרוצה אותו קרוב,
אבל לא מסוגל לאהוב.

קול אחד,
שבוער ושורף.
אחד מתוך מליון,
שגוערים בי כעת.
הקול היחידי,
שרציתי לידי.
דקה לפני שנרדמת,
מבקשת ממנו,
לשחרר אותי.