אנחנו תמיד רוצים את הטוב ביותר, הטוב ביותר לאנשים שאנחנו
אוהבים לטענתנו, אבל אם נוריד את המסכות ונפסיק להיות צבועים -
בינינו... אנחנו רוצים את הטוב ביותר לעצמנו!
איש אחד פעם אמר לי, שאנחנו תמיד מחפשים את מה שבלתי אפשרי כדי
להרגיש שיש לנו למה לשאוף ובמודע או לא מודע לגרום לעצמנו סבל,
אבל קשה לנו להיות מאושרים ממה שפה ועכשיו.

אני רוצה להיות מאושרת, כולנו רוצים להיות מאושרים לא?!
אני ממש מקנאה באנשים שמסוגלים ללמוד מטעויות ולהיות שלמים עם
עצמם, כאלה שמסוגלים לחיות לפי העצות שהם יתנו לחברים שלהם
מבלי למעוד כשזה יגיע אליהם ויהיה מדובר בעניינים של הלב.

כשמדובר בעניינים של הלב כולנו מועדים לא?!

החיים משום מה תמיד ממשיכים לכיוון כזה או אחר, הם מושכים
אותנו אחריהם ואנחנו בחיפוש מתמיד אחרי השינוי והאושר נופלים
באותה רשת של הזיות.
אותה רשת שכשאתה בתוכה אתה לכוד על איזה אי טרופי, שוכב לך על
ערסל עם מיץ ביד ומביט למעלה לקוקוסים שנתלים להם מהעץ, אם
הקיום שלנו והאידיאולוגיה שלנו והרצונות והתפיסת עולם שלנו היו
היחידים בעולם הזה הרי שמצאנו את האי הטרופי שלנו ואין לנו
ממה לחשוש,אבל זה לא בדיוק ככה.
קיימים שם בחוץ עוד אנשים שיבואו ובמילה אחת יחוללו הוריקן שלם
שיקח את כל השלווה שלך עמוק עמוק אל תוך הים הזה שלפני רגע היה
האידיליה שלך לשקט.

בעניינים של הלב כולנו מועדים, אלא אם כן יש לנו לב של אבן וגם
אלו, גם להם יהיה את הלב האחר שיהיה מסוגל להוציא ממנה מים.
כשמדובר בעניינים של הלב, חוקי הטבע חודלים מלהתקיים והכל מצוי
במעין איזשהו כאוס שלם של רגשות מעורבבים שאתה מנסה לקחת עליהם
פיקוד וברוב המקרים אין לך על כך שליטה.

אימפריות קמות ונופלות על אהבה בלבד, ואל לכם לטעות במה שאני
מנסה להגיד פה, איני בהכרח מדברת על רומנטיקה, אני מדברת על
אהבה אמיתית וטהורה. בין אם זה לבן זוג ובין אם זה בין אם
לילדיה, אם יש שיטענו שקיים שלטון אחר מלבדה בעולם, אני אאלץ
להתנגד, כי כפי שכבר אמרתי היא ששולטת בכולנו, והמשחק מנוהל
ע"י כוחה הבלתי מוגבל.

גם לעולם יש נימים וליבה פועלת, ומסתבר שידו חזקה יותר מאשר
שאנחנו ככלים במערכה נוכל להבין.