עדי מולדן / זיכרונות |
ככה מוזר על השפתיים
ואני צחקתי ואמרתי שזה מדגדג
ושהמצאת סוג חדש של נשיקה?
או את הפעם ההיא שהלכנו יחד
מחובקים ומדלגים ברחוב
כמו ילדים קטנים?
מה היה שונה אז מהיום?
ערב השנה החדשה
ואני מכבה את האורות
ומשהו בתוכי כבר כבה מעצמו
לא ברור לי למי הפכת להיות
ועוד יותר לא ברור לי
למי אני הפכתי להיות
וגם הזיכרונות ההם
כבר הופכים מטושטשים
בעורי אחר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|