אתה מוצא את משמעות החיים מתוך השמחה, החיוך והפרח הפורח,
הפותח כנפיו לקראת הגשם המרווה. אתה אינך רוצה להתמודד עם הכאב
הרב הכרוך דרך קבע וטבע באלה החיים העוטפים את קיומנו על כדור
הארץ. אך אני מוצאת את משמעות החיים בתוך דוק של עצב,
בגעגועים, בכאב הפרידה. אני מקשיבה בשקט לכאב המחלחל לרחובות,
לבתים, לזה הנמצא בעיניהם של בני אדם. ובהביטי אל תוך אינסוף
הכאב הזה מודעת אני לכך שפוצעת אני את עצמי בכוונת תחילה. אני
מכריחה את עצמי לכאוב ולהתענות, לא נותנת רגע של מנוחה מחויכת
וחסרת דאגות. והשיר הכואב ביותר הוא זה אשר ינוגן פעם אחר פעם
במוחי.
וסבורני שהכאב שחשה אני, אינו נופל בעוצמתו מהרגש שתופס אותך
כאשר אתה שמח באילו החיים המזדיינים.
דרכך לחיות ולהבין את משמעות חייך - היא דרכך שלך והיא מתאימה
אך ורק לך. אתה מנסה להרגע, לעצום עיניים ולחייך. אתה מנסה
למצוא את השלווה שלך, את הנהר הפנימי הזורם בתוכך בקול פכפוך
נעים ומרגיע. אתה מנסה להרדים את העצבים, לשיר שיר ערש שיכניס
אותם לאיזה חלומות וורודים.
ואני מנסה להחיות את אותם הרגשות. אני מנסה להעיר אותם ולטלטל,
להוציא, לשפוך, להרוג ולקטול. ואם הם מעיזים להירדם ולו לרגע
קט, אני אבוא אליהם ואעיר אותם עם אופיי הטבוע בתוכי דרך קבע.
אטלטל אותם טלטלה עזה, לא אתן לעצום עיניים, כמו היו שומר
הנרדם על משמרתו.
יש ואדם מוצא את משמעות חייו בפריקת כל עול וברגש החופש
המשתולל בתוכו, מאיים לפרוץ מגבלות של גוף וזמן. יש ואדם מוצא
את משמעות חייו בהתפרצות הכעס המשתולל בתוכו, בשבירת כל סיכוי
לאהבה וחמלה בחייו. ייתכן והוא מוצא את המשמעות בבלאגן הזה
שסובב אותו מכל הכיוונים ורק בשבילו הוא נראה כסדר שהיה עוד
מראשית בריאת העולם.
ואתה, אתה שמאמין בשלווה וברוגע ובפשטות, אתה תסתכל על חייו
ותחשוב שהוא צריך מורה דרך שיסדר לו אותם. אולי גם תנסה להגיע
אליו בעצמך, תנסה להושיט ידיים ו"להציל" אותו.
אבל מה שאתה לא מבין זה, שאותו אדם לא זקוק כלל לעזרתך. לו הכל
נראה טוב ויפה ומסודר לו בחייו. והיד המושטת אליו- היא רק ידו
של עוד אדם מסכן הטועה בחייו אך מנסה לעזור לאחרים למצוא את
חייהם שלהם.
ואני, אני מביטה בך ומרגישה אושר על כך שאתה מצאת את דרך החיים
המספקת אותך ונותנת לך שלוות עולם וכוח להמשיך לחיות ולתת. אבל
אני גם שלימה עם עצמי ומאושרת על דרך החיים שמצאתי לי ושנותנת
לי את הכוח להמשיך לחיות, להמשיך לתת.

אתה מבין? אמנם אחים אנו והדם הזורם בעורקינו זהה הוא. אך
עדיין כל כך שונים בתכלית השוני. שמים וארץ, מזרח ומערב, אש
ומים. כל דימוי שתרצה. אבל אנחנו כל כך שונים, שונים עד כאב.