על תבכי על הקבר שלי ילדתי, לא מתתי, לא כל עוד אני חי בתוכך.
המציאות הוא רק תחליף לאלו שאין בכוחם ליצור דמיון.
זה לא משנה מה הייתי, זה משנה מה נשארתי בשבילך.
אני שוכב כאן, כאב גאה, הקדשת את כל חייך למען מה שבאמת חשוב
לך, ועשית זאת בדרך שלך. אני רק כיוונתי אותך אל השביל, ומי
שאמור להגיד תודה, זו האנושות.

על תבכי על הקבר, כי הדמעות הן היחידות שמסוגלות לפלח את
האבן.
קצת צפוף לי פה למטה, אבל זה באמת שולי. בקרוב אתעורר, חזק
יותר ובגוף אחר ולצערי ולשמחתי גם יחד, בך ישאר החלק שהוביל
אותי, התודעה שלך. אם יש צדק, נשמות לא לסתם מתפצלות לשתיים,
ואנחנו נחזור להיות ביחד, גם אם זה יעלה לי בהתנזרות, רק תני
לי סימן.

על תבכי על הקבר שלך, כי שנינו יודעים כמה שמרת על חפצים.
מרחוק קצת קשה להבחין עם מדובר בצלב, סהר או משולש כפול, אך זה
לא באמת משנה עכשיו, לא אחרי ששנינו פה למעלה, הגאולה שלך
הגיע, צדקת. אני מוכן לשבת בבית סוהר עד סוף ימי חיי כדי לשלם
על המחדל, אם רק אקבל שעה קלה של מנוחה, מנוחה אמיתית, יותר
מכולם את יודעת מה משמעותה.