הבוקר בא אל ארמון הקרח
ושקט חיוור אל חדרים נסתרים
עוטף דממה מנכרת בלחש
ומסיג לפינות צללים אחרונים
בהיכל הגדול השומם והריק
מפציע אור שחר ראשון
דמעות נמסות מקירות ההיכל
ושוקעות על אדמת פירעון
אך פעם היה הערב אחר
ורגליה ריקדו במסדרונות המלאים
ריח פרחים ותאווה מצחקקת
לצלילי הוולס ומחול השדים
דרך חור המנעול וחדר הלב
מתבוננת שקטה בשלכת
מתוך כלוב של זהב מביטה אל הים
שגליו מתדפקים על הדלת
באישון של לילה ממטיר כוכבים
מביטה עוד פעם אחת לאחור
ויוצאת לבדה אל ארצות עלומות
אל אופק אילם ושחור
בין הגלים נעלמה ושקעה למצולות
כל תקווה שאי פעם תשוב
ותאיר ברגליה את היכל האדון
את רצפת הזהב של הכלוב
הבוקר בא אל ארמון הקרח
אל השד שעטוף בין פשעיו בשנתו
בקללת אהבת האשמה הרובצת
על כתפיו מגורל אהובתו
החלון שנפתח בתקווה כי תשוב
ייסגר בתקופת השלגים
ההיכל שוב יואר והפרחים יפרחו
לצלילי ולס ומחול של שדים | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.