היא צחקה באוזני,
ואני שמעתי קלידים דקים מתנגנים עמוק עמוק בתוכי.

היא אמרה את שמי,
ואני שמעתי את המלאכים המביטים בי טופחים זה לזה על השכם,
גאים.

היא החניקה גניחה לתוך צווארי,
ואני שמעתי את אווזי הפרא הלכודים בי מתפרצים לחופשי.

היא אמרה לי: "תגמור, תגמור",
ואני שמעתי אותה אומרת: לעולם לא תדאג, לעולם לא תכאב. תרפה.
אתה שלי עכשיו.

היא אמרה לי: "אני הולכת",
ואני שמעתי את שקשוק שלשלאות הברזל, המעיר אותי שוב, בתאי
החשוך, הקר, הרחוק. במונטה כריסטו הפרטי שלי.