שאלת אם אני כועס ועניתי שלא.
בדיעבד, מה כבר יכולתי לומר?
שכן?
זה היה עוזר?
זה היה מקטין את ההשפלה שלי? את הפגיעה בי?
לא
אז עניתי איך שעניתי, והתנחמתי בכך שאני הגיבור הטוב מן הסרט
הישן, הבחור הביישן והסלחן, שכולם אוהבים לאהוב ורוצים שלבסוף
ינצח ויזכה בלבה של אהובתו.
כששאלת אותי, לא חשבתי על כך שבמציאות, מחוץ למסכי הקולנוע,
כולם שונאים גברים כאלה, או לפחות צוחקים עליהם.
אז עניתי: "לא"
והלכתי בשקט, מתחנן בפני מי שמקשיב שיגרום לך לרוץ אחריי.
הוא גדול ממני ויפה ממני וחזק ממני
ברור שתעדיפי אותו
אבל להזדיין אתו מולי ואז לשאול אם אני כועס?
ברור שאני כועס
מפגרת

נ.ב. אוהב אותך