אנה אורדינרי / תסכול |
תבהי בי בריקנות ותשאלי אותי מה קרה,
הפצעים הגלידו מעט עם השנים,
ומבעד לשחק באור שחור עפים.
לעולם לא תדעי מה אני מרגישה,
לקרוע את בשרי את רק רוצה,
אקח את גופי המצולק הרחק מכאן,
בצעקה אחת תשאירי מאחוריי סימן.
לעולם לא תדעי מה אני מרגישה,
לבי עוצם עיניו לתחושות הבושה,
הדם בעורקיי יחלחל עד כלות הנשמה,
ואילו את, תמשיכי להביט בי בתהייה.
נכתב עם דמעות בלב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|