אל תיתן לי ליפול בין מילותיך,
כשתגיד "זה בסדר" ו"שאפשר".
אל תשרוף את לבי בליטופיך
כשכל ליטוף כואב, חשוך וקר.

ואם אמרת לי שאהבה קיימת,
שם, עמוק בתוך טיפשותי.
ותברח,
ואצעק עד כאבי נשמתי,
מדוע שלחת ידך אל תמימותי?

ומה תענה, כשאשאל אותך בזמן שאפול על ברכיי,
למה המשכת שאמרתי מספיק?
אל תחייך במבטך אל תוך עיניי,
ותלחש לי שלעולם לא תפסיק.

וכשתחזור להוסיף קצת למה שנגמר.
אל תדבר, כי לעולם לא אבין.
למה הכנסת עוד כעס לטעם המר
מדוע רצחת?
ואף אחד לא מאמין.