בירידה הלחץ באוזניים מאיים
לבקע לי את הראש, כאילו שביקש
להוציא לי את העיניים מהמקום.
כך היו הדברים שעזבת, לבי
נדד איתך, והשאיר אותי לבד.
בעליה אני רץ, מתנשף, החמצן
לא מגיע למוח, מתיר אותי חסר
אונים, לא מצליח לחשוב ישר
ולא כשיר לקבל החלטות.
כך היה שראיתיך שוב,
הלב דפק ולא יכולתי
לנשום, האונה הימנית
משחקת בי משחקים
והפה שלי פלט שטויות.
שיגרת לי את הלב, ירית
אותו אל מחוץ לאטמוספרה
וכל מה שרציתי זה את חיי בחזרה,
להשיב את הלב, בכדי שאוכל,
ביום מן הימים לתת אותו שוב,
למישהי אחרת.
והיום כמו ספינה טרופה המשוטטת
בלב-ים היית הרוח שמטלטלת את
ספינתי מצד לצד, תמיד שם עורבת
ללבי. |
