מעטפה ורודה מבית-מלון
של תפנוקים.
מה כתבתי אז
לעצמי? אז הייתי אתו
והיה לי רע
ונחמתי עצמי בכתיבה -
הסודית, כגנב בלילות,
נחתמת באש הכאב
ובבדידות לא מזהרת.
עדין מדבר צחיח בלא סוף
מצפה לי בחוץ -
אולי זו הסיבה
שהתמהמהתי
ולא ששתי לצאת אל החופש
איך הם אמרו, הכנענים מאוגרית:
"כי במתים חפשי".
אבל עכשיו ככלות הכל
כבר יש לי מנוחה
וחופש
וגם אהבה טובה
מקץ ימים הריני
נחה רוב הזמן
בטוב עם האיש
שאהבה נפשי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.