אני חושב על האפשרות הלגיטימית שכל אדם רואה את המציאות אחרת.
ואז עולה לי השאלה איך המון אנשים גם רואים את מה שאני רואה?
זה מוביל לשאלה נוספת שתוהה האם האנשים האלה באמת רואים את
אותו הדבר, או שזה רק אני רואה אותם רואים את מה שאני רואה,
כחלק מהחוויה של המציאות שלי?
ואז אני מהרהר האם הם אמיתיים בכלל, שהרי כולם חיים באותה
המציאות שהיא המציאות בעיקר שלי, מהסיבה הפשוטה שאני היחידי
שחי את החיים שלי, וחווה את חווית המציאות שלי, כי אני אני
ואיתי כל הזמן.
כאן מגיע השלב בו אני שואל את עצמי האם אני אמיתי? או אולי אני
בכלל עובר תקופה יחסית בתוך רחם זמני ומחכה להוולד. וכל החיים
טסים כך מהר כי הם בעצם שניה?
אולי תיכף אגלה?
אולי חייתי כבר חיי נצח מתחילת הזמן ואני רק שלוחה של תמימות
סקרנית שרוצה להתחיל מכלום ולראות מה יקרה?
אולי אני מחקר? ניסוי? משחק? שעשוע?
מה שזה לא יהיה זה אכן משעשע. ואני אחייה בציפייה לגלות עוד
ועוד ועוד ולהשכיל ולדעת. כי כל מה שהולך פה במציאות המטורפת
שלי מסקרן אותי נורא.
אז כל דבר שקורה, קרה ויקרה, כך אמור היה להיות. ואם לא, זה לא
נורא כי אני כן חי את החוויה הזו במימד אחר, בדיוק כפי שבכל
שניה שעוברת נולד לו מימד חדש עם אני חדש.
ומי יודע? אולי בסוף כולנו ניפגש.
