טיח מסבל, לבנים משנאה
לאט, לאט נבנית החומה
לרוחב, לעומק ולגובה גם כן
בתוך החומה לא צריך לסכן
משאיר רק אותי ואת מה שנחוץ
וכל השאר נשאר לו בחוץ
מלקט ענפים ומדליק מדורה
אך מבחוץ אף אחד לא יראה את אורה
האש היא בוערת אך במתחם שלי קר
מבחוץ הוא אדיש, סגור, מנוכר
בחוץ יש שירים ושמחה וגם אור
לי יש לבנים וגם טיח אפור
מכניס יד לאש, מנסה להרגיש
אך האש היא קרה והאיש הוא אדיש
עם פחם על הקיר מצייר את עצמי
על טיח אפור, פשוט וסתמי
אני מצמיד את אוזני אל החומה
אל ראשי מתגנבים צלילי הדממה
מחפש את צליל לבי הנפעם
מחפש את לבי והוא פשוט לא שם
מנוכר, סגור, אדיש, חסר לב
מוקף בחומה הוא יושב וחושב
איפה אני? ואיפה כולם?
הם שם בחוץ ואני נעלם. |
