|
הערה: נכתב במסגרת הסדנה הע"ח
הפציע אור
באחד
מימי הקור
ואילו אני
פונה החוצה
ומביט
סדין שמיים
את גופי מלאיט
שקוע לי
בהרהורי
אצבעי מלטפת בלי משים
אחדות משערותיי
כענני עננים מלטפות
את פני כריות העשב הנוגות
וכך חולף
החורף
במטפחתו מנפנף
לעת פרידה
כמוני כגבעול
עת אקמול
חורף יקר
במחית מכחול
אותי תשלול
לא תשוב לראותני
בשנה שתבוא
בוא תבוא
ואקמול |
|
|
המרוקאים האלה,
מהקשת המזרחית
הדמוקרטית,
אני לא אוהבת
אותם.
צאלה ביטון,
קיבוצניקית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.