אי אפשר אחרת...
ככה זה, יש תקופות בחיים שהכל מסתדר.
את פוגשת את האיש הנכון, ברגע הנכון. אידיליה.
אידיליה בתחת שלי. זה תמיד נראה ככה בחוץ, מבפנים זה נראה
אחרת.
אתמול הגענו לזיון המאה. הוא אפילו לא גמר הפעם.
זה מוזר בדרך כלל הוא גומר מהר. אני מסתכלת עליו ותוהה לעצמי
למה הוא פה. אני רוצה לשאול אותו, אבל כל מה שהוא יענה יהיה -
הזמנת אותי לא? - נכון עשיתי טלפון, אמרתי  אני צריכה אותך,
תבוא לישון איתי, מישהו נורא פגע בי היום.
ובאת... ישבנו במרפסת של הבית החדש שלי, מעשנים סיגריה,
מסתכלים.
לא נוגעים, מדברים על דברים לא רלוונטים. איך פעם אהבנו, אהבנו
כאילו אין מחר. אחר כך עוד סיגריה ואז חיבקת אותי קצת ואני
הלכתי להתקלח ואתה לישון. הרגשתי שיש לי הרבה מה להוציא מהגוף,
לשטוף, לקרצף ולנקות.  
אני לא יודעת כמה אנשים זכו לעבור את זה, כשמישהו מלטף לך את
השדיים ולא מוכן לתת לך נשיקה, לא בא לו.
דווקא היה לזה פוטנציאל, הכל התחיל נכון; סרט, נשיקה,סקס טוב,
ועוד אחד ועוד אחד... ואז טלפון כל יום ונשיקות ברחוב, ישנים
ביחד ועבר בקושי שבוע ובקושי חודש מאז שנפרדנו, אחרי ארבע שנים
ביחד.
אני חוזרת למיטה, אתה מחבק אותי, מלטף, אני מנשקת לך את
הצואר.
הכי נוח לנו ביחד, אני אומרת, תשים לב איך הגופות שלנו
מתאימים.
טוב יש לנו הרבה נסיון, אתה אומר.
כן, הרבה נסיון בהכל, כולם  כבר חשבו שאנחנו אחים. מדברים אותו
הדבר, אותן הבעות פנים, עובדים ביחד, יוצרים ביחד, גרים ביחד.
בית וחתול וחברים משותפים וכל הסיפור.
הוא שנא את החתול שלי. מהרגע הראשון זה לא יכל לעבוד, מי לא
אוהב חתולים, אפילו ללטף אותו הוא לא הסכים.
אבל אז בא הסקס ואני גומרת, שוב ושוב וכבר לא כואב יותר
שהלכת.
יותר נכון אני הלכתי, לקחתי את התיקים ואמרתי לך להתראות ולא
ענית. אתה אמרת לי ללכת ואז לא הצלחת לדבר יותר הרבה זמן.
שבועיים אחר כך לקחתי גם את החתול.
עכשיו הוא מטפס למעלה ומצטרף אלינו למיטה. כמו פעם, אני
אומרת.
אני אוהב אותך, אתה אומר. רוצה להזדיין, אני שואלת.
והתחלנו להזדיין והתבלבלתי והוא קלט שמשהו לא בסדר. מה את רוצה
שאל, לא יודעת, משהו אחר, רציני, אני אמרתי.
מה זאת אומרת, הוא שאל, הבטחת שזה סתם. נכון, אני עונה ובעצם
שנינו משקרים.  הוא השקיע הרבה יותר מסתם ואני לא רוצה שום דבר
רציני, רק שהוא יסיים את זה בשבילי, כי אין לי כוחות לזרוק אף
אחד.
אף פעם. הוא באמת חמוד מאוד, אבל אני חושבת עליו יותר מידי.
זה לא זמן טוב, אני לא יכול לתת לך את זה, אני שומעת אותך
אומר.
אז תלך עכשיו, תסתלק מפה. והוא הולך ואני כבר מתחרטת.
לוקח לי יום לעשות לך טלפון, לשמוע שכן, עצוב לך, אבל אתה לא
משנה את דעתך. ואני גמורה ועומדת למות. לתת ללב שלי ללכת,
שיפסיק לפעום כבר.
עוד שלושה ימים ואני מתקשרת אליו והוא בדיוק חשב עלי ואני שמחה
ומזמינה אותו והוא עומד להגיע ולא בא ואנחנו קובעים למחר.
אני אצלו, הוא מתנהג כמו אדיוט. מה אני עושה פה, אני שואלת את
עצמי. אני מחפשת תשובה ואתה מתקשר אלי ואני אומרת שנדבר אחר כך
כי אני רוצה לשכב איתו.
הוא לא מנשק אותי ואני לא שוכבת איתו, לא ככה.
הוא מחזיר אותי הבייתה ואחרי חצי שעה אני מתקשרת אליו, התנהגת
כמו אדיוט אני אומרת. זה לא אני זאת את, את שמה עלי דברים שאני
לא.
אני מתקשרת אליך ואתה לוקח את האחראיות לחוויות הרעות שלי,
כרגיל.
אנחנו אוהבים ושוכבים והסקס לא טוב.
אתה הולך בבוקר והוא הלך אתמול ואין הבדל.
רק אני נשארת פה.