לימור מעיין / בדרך |
אותך
בטיפות בקלפים, מגדלים של קלפים שהיית בונה עם אחיך. באבנים
קטנות בשוקולד עד
שיאזל, עד
שיתייבש.
הכאב המר הזה מתפלש בתוכי לא מוכן להתייבש.
האם זה החלום שתמיד יהיה חלום שאתה רק ניסית למלא? כמה זוגות
שפתיים בדרך לשם?
ריסיך כמו של ילד שסגרת עיניים או הבטת למטה, עיניים זורחות
ויפות.
אני דפוקה וריקה ולבד.
ובראש שלי, כשאני מריצה את המילים,
זה תמיד יותר יפה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|