היא תמיד אהבה אותו, מאז שהיא זוכרת את עצמה.
לפעמים הוא הפחיד אנשים אחרים, הרתיע אותם, היא לא יכלה להבין
מדוע. היא רק ידעה שאם אותם אנשים היו מבינים אותו ומכירים
אותו קצת יותר, כמוה, הם היו מרגישים כלפיו את אותה אהבה חסרת
מעצורים.
היא תמיד הרגישה בטוחה כשהוא עטף אותו בחיבוקו המלטף והמגן.
היא ידעה שלו היא יכולה לספר הכל, הוא לעולם לא יחשוף את
סודותיה בפני איש. היא יכלה לשבת לידו ולהסתכל עליו במשך שעות,
הוא תמיד היה כל כך מרתק בעיניה, מלא סודות שאותם לעולם לא
יגלה, אפילו לא לה.
היא הייתה מבלה בחברתו זמן רב כל כך, תמיד היה לו זמן אליה,
הוא אף פעם לא היה עסוק מידי. היא יכלה להיות לצידו ימים שלמים
ולא להשתעמם אף לא לרגע קט.
היא מעולם לא העלתה על דעתה את האפשרות שיום אחד הוא יפגע בה,
לא אחרי כל מה שהם עברו ביחד, לא כל עוד היא אוהבת אותו ובוטחת
בו כל כך. אבל זה קרה.

יום אחד, כשהיא לא ציפתה לכך כלל הוא תפס אותה וריתק אותה
לקרקע. הוא לא אפשר לה לנשום אוויר, היא נאבקה אך הוא היה חזק
ממנה. היא הרגישה שהיא נחנקת וראתה את חייה חולפים מול עיניה.
היא לא יכלה להבין מדוע, אחרי כל מה שעברו ביחד, הוא עושה לה
את זה. זה נמשך אומנם שניות מעטות בלבד, אך השניות האלה היו
הנוראיות והמפחידות ביותר בחייה. כשהיא כבר חשבה שהכל אבוד הוא
שיחרר אותה, היא יכלה לנשום שוב. היא שאפה לריאותיה אוויר נקי
וצח. היא פשוט עמדה שם והסתכלה עליו המומה במשך כמה שניות. ואז
היא הפנתה אליו את גבה והחלה להתרחק ממנו.
עכשיו היא הכירה את שני הצדדים שלו.
את הצד החלק, המגן, המרגיע והרגוע. הצד היחיד שהכירה עד עכשיו.
ולעומתו את הצד האכזרי והמסוכן, ההפכפך והבלתי צפוי, הצד הסוער
שלו. סיפרו לה על הצד הזה באופיו אך היא תמיד חשבה שאלו הם
שקרים חסרי שחר שנועדו להרחיקה ממנו, היא חשבה שבה הוא לעולם
לא יפגע.
היא לא ידעה אם אחרי מה שקרה היא תוכל לאהוב אותו שוב, כמו
שאהבה אותו בעבר. היא לא ידעה אם תוכל לבטוח בו. הוא פגע בה
והיא לא ידעה אם תוכל לסלוח לו, אך היא לא יכלה לדמיין את חייה
בלעדיו.
למרות שגילתה למה הוא מסוגל היא עדיין לא יכלה להבין את
הסתייגותם של אנשים אחרים ממנו.

והנה היא עכשיו. יושבת מולו על החוף, מקשיבה לרעש הגלים
ולצווחות השחפים מעליהם ובוהה במצולות עיניו הכחולות העמוקות,
תוהה.
תוהה אם יהיה לה האומץ להתקרב אליו שוב, לחזור אל תוך חיבוקו.
פתאום היא מגלה שנעמדה על רגליה. היא מרגישה את החול בין
אצבעות רגליה כשהיא מתחילה להתקרב לכיוונו, בתחילה בצעדים
מהוססים ואז בביטחון הולך וגובר. כפות רגליה נרטבות כשהגלים
מתערבלים סביבן.
והנה היא שוב איתו, הנה הוא עוטף אותה בחיבוקו הנצחי, מגן עליה
ומעניק לה תחושת ביטחון. והיא מרגישה, יודעת, שעשתה את הדבר
הנכון בשבילה. שלמרות סודותיו הרבים ומצב רוחו ההפכפך והמסוכן
לעיתים היא לא תוכל לחיות בלעדיו.
היא תמיד אהבה את הים. ועכשיו היא יודעת שהיא תמשיך לאהוב אותו
לנצח.