לא,
אני לא יודעת,
איזו תקופה,
אני לא מבצעת,
איזו פעולה.

חולפת בי תחושה,
שמשהו בא,
מגיע,
ואותי זה לא מרגיע.

אם זה משהו,
טוב או רע,
רע וטוב,
איני יודעת מה לחשוב.

כמו רוח,
תקופה,
זו,
חולפת,
ובאה אחת אחריה,
מתוקה ונועצת,
סכין חדה,
בלב,
בנשמה.

עשבי קוצים,
אז עומדים סביבי,
בשלל גדלים וצורות,
בכל תזוזה שלי,
מכים אותי קשות.

ובאופק,
אני מחכה לנסיך,
שיבוא,
אבל מה הוא בו יבוא?
ואני,
נופלת לי כמו גבעול,
נבול,
אחרי שגופי היה חבול.