אני זוכרת בימי ראשון
היית קם ולא נותן לישון
לא מפחדת, אני מושכת
הלאה, הלאה.
ובין חיבוק קטן לנשיקה
היינו מדברים על אהבה
היא מהפנטת ונעלמת סתם
פזמון:
ושוב השמש עולה,
מה עושים כאן מוקדם בבוקר
בוא וניסע נפליג מפה לים
ולא לדאוג
שים את ידי בידך
תרגיש את מה שלא הרגשנו קודם
לא תוכל לזוז תישאר איתי עכשיו
אני יודעת שכולם אמרו לי
הוא לא שווה את הדמעות שלך
אל תפחדי מזה, אולי תיקחי את זה
ככה, ככה
אבל תמיד תהיי היחידה
כתבת במכתב לפני שנה
האם ידעת כי האמנתי סתם
פזמון...
וכנראה שלא הבנת, שיש גם לי סיבה
אני מושכת הלאה וזה לא בגללך
הכול כבר השתנה
פזמון...
ושוב השמש עולה
מה עושים כאן מוקדם בבוקר
אולי אסע אפליג מפה לים
ולא לדאוג
אני עוד ממשיכה
להרגיש את מה שלא הרגשתי קודם
לא צריכה לזוז אני נשארת כאן
עכשיו |
