בסוף הם ימצאו אותך תלוש
בתוך ריבוע של נייר עיתון
זרוק על הרצפה
נשען על השולחן
במורד גופך ייעצר הזמן
בו נלחמת כדי להגדיר את עצמך
בסוף היום אתה תשאיר
אישה יפה וילדה קטנה
שיבכו על קברך
ולא ידעו לאן
ולא ידעו למה
אבל אתה תעמוד שם לצדן
נוגע לא נוגע - משוחרר
ורק גופך הכבוי ייטמן לו בעפר
וכולם יספרו על מה שעשית
ועל מילים שלא העזת לומר
ואיש אחר יקרא קדיש
ופתאום זה תם, נגמר.
לא, אל תבכי עליי
אני שלך לתמיד -
מאז ומעולם.
ובין השמשות
בינות עולמות מקבילים
אבוא לחבקך
בין המילים
ואם עצוב לך בחושך
והמיטה מיותמת
עטופה באין
עצמי עיניך וחייכי
אבוא שוב בשערייך להיטמן.
בסוף אתה נפרד
ואל העין שוב חוזר
יודע לא יודע
ונזכר
פתאום כל התמונה מתחילה להתבהר
ובין כל האפור נגלה האור המחמם
ברוך הבא הביתה
ברוך שובך חבר
ומה שנשאר
ספק מילה ספק ליטוף
זה רק האושר שספגת
מכל מגע מכל חיבוק
והאור הלבן שוב מאיר - מתעצם
מה שנתת הוא לבך
ואורך מאיר - זורם
לא, אל תבכי עליי
אני שלך לתמיד -
מאז ומעולם.
בין השמשות
בינות עולמות מקבילים
אבוא לחבקך
בין המילים
ואם עצוב לך בחושך
והמיטה מיותמת
עטופה באין
עצמי עיניך וחייכי
אני חבוק כאן לצדך
(מוקדש לאהוד מנור, רפי צור 19-20/04/2005) |
