שוב נוסע
בשמים נוגע,
מעל העננים מרחף -
חוזר לרגע ומרקיע
נשמט לרגע - מתעייף.
זה הכי קרוב אל הנצח
במחיר של כרטיס טיסה.
אני יודע שטעיתי
ראיתי אותה בוכה.
מעל השמים
הכול נראה קטן
אפילו כאב אוב,
כאילו לוחש הוא בשקט:
"אל דאגה, ניפגש שוב בקרוב".
הכי קרוב שיכולת
ועדיין מקננות השאלות
יכולת לחוש בשתיקותיה
ולדגור על ביצי האשליות
איתותי סכנה
נראים באופק
"להדק שוב חגורות".
בתוך עננייך אין לדעת,
התכהו כל התחושות
מעל השמים
הכול נראה קטן
אפילו כאב אוב,
כאילו לוחש הוא בשקט:
"אל דאגה, ניפגש שוב בקרוב".
(רפי צור, 14 במאי 2006) |
