אני קם בבוקר אחרי חלום.
חושב על מתי אקום עוד, לעוד מקום.
איך יהיה ומה אמצא?
מקוה שהניחוש הראשון הוא הנכון.
יודע שכל מה שארצה יקרה.
והכל סתמי וטיפשי כאן
אבל זה לא נורא
הכל זמני. עד שזה יקרה.
אתחלף.
זה לא כזה רחוק, זמן לא קיים. זה כבר קרה.
זה קרה וקורה ויקרה ושוב ושוב.
התחלפתי, אתחלף, נולדתי, מתתי ועכשיו אני חי.
קיים ומת בו זמנית בתוך מערבולת מטורפת,
סוערת וצבעונית שמנסה לעמוד ולהחליט
אבל לא יכולה
כי יודעת שזה מה שיש. סחרחורת ועיגולים
הריבועים נמצאים רק בראש רק במחשבה
שגם היא עגולה.
גם לה אין סוף. מתגלגלת.

אז נרגעתי כמו אחרי זריקת הרדמה. שתיקה
קצרה במחשבה   ונפילה עמוקה  אל מציאות
אחרת.  פקפוק.  זאת המציאות תמיד?  - לא.
אין אחת קבועה. אין כלום קבוע. זה אשליה.