שמש מעצבנת של בוקר, מאירה הישר אל תוך עינו השמאלית של ירון.
צריך להסתובב, לפני שהצריבה בעין מתחברת עם הצלצולים במוח
והופכת לכאב ראש, אבל ירון נשאר באותה תנוחה בתקווה שהמוות
יגאל אותו מייסוריו.

המוות לא בא, אך גם הכאב ראש חס עליו בינתיים, הוא יגיע יותר
מאוחר, לקראת צהריים.

החיים ממשיכים. ירון מסתובב עם הגב לחלון. מתחת לשמיכה ידו
נופלת על ישבנה של אורל י- פיצוי הולם על המאמץ.

פניו אבודים בשערה. את ידו החופשייה משחיל ירון מתחת לגופה
הרדום ומושך את עצמו אליה. אורלי מנסה להפנות את ראשה, אבל
ירון נשען עליה בכובד משקלו. עורה הלוהט מתחיל לעורר לחיים את
ירון.

ידו נעה בחופשיות בין חמוקיה, של ארוסתו ומשאירה אחריה שובל
שלפוחיות קור עוקצניות. בשפתיו היבשות נושק ירון על צווארה.

מתוך שינה אורלי מחפשת אותו בשפתיה, אבל ירון מתחמק. הוא פוחד,
שאם יפתח את הפה, הגועל, הסרחון, הכעס ורגשות האשמה של ליל אמש
יפרצו כולם החוצה. אז הוא לוחץ את שפתיו עד כאב.

אורלי נמתחת ואחוריה נצמדים בתמימות אל חלציו של ירון, מעבירים
זרם חשמלי עובר בעמוד השדרה שלו.

כמו פסיפס מושלם, שוכבים שני האוהבים שלובים זו בזה. ידיהם
שזורות מעל הראש ועל המותניים. בטן אל גב  רגליה מקופלות שלו
בשלה. זקפתו אבודה בין קפלי גופה.

ירון, סחוט, מיובש, מגשש אחר מקור לחות מתחת לשמיכה. תחתוניה
המקובצים של אורלי גולשים מטה ונתפסים על הברכיים. שדיה נשפכים
מעל תחרת הכותונת. שני הפלחים נפרדים עת, עת וירון ממלא בבשרו
את החלל הנפער.

החדירה קלה משציפה, כמעט בלתי נרגשת, אך גל החום העולה בגופו
ותנועותיה המתוחות של אורלי לא משאירים כל ספק.

ירון בקושי זז בתוכה. תנועותיהם חופפים בצורה מושלמת ורק
פרכוסיה הקלים של אורלי, שמתחילה לאבד את השקט מעידים על
החיכוך. החיכוך, שעל פי חוקי הפיזיקה, יתקיים תמיד בין שני
גופים זרים.

בזווית העין, הוא יכול לראות את פניה. בעיניים עצומות ופה פעור
מתחננת אורלי אל שפתיו. לה, לא אכפת מה ייצא משם, היא רק רוצה
להתנשק. ירון ממשיך להתחבא בשערה ובתנועת אגן נואשת כופה על
אהובתו גניחה קטועה.

יותר מאוחר, כאשר הכאב ראש כבר ייקח את שלו, הזוהמה תפרוץ
החוצה ושום משחת שיניים בעולם לא תעזור, אבל כל מה שמתרחש
עכשיו, שייך עדיין לעולם החלומות, אז ירון שומר על זכות
השתיקה.