ברוך שעשני אישה:
לא פוחדת להגיד
מה אני מרגישה.
יצאתי מהמטבח,
שברתי את הכלים,
הגיע הזמן
שאקבע את הכללים:
לעצמי, בעצמי
מי אני ומה אהיה,
יש בי את הכח
אז דבר אליי יפה.
אני מסובבת ת'עולם
על האצבע הקטנה,
יכולה להיות הכל:
משופטת עד זונה,
סגרתי עסקאות
והגעתי לחלל,
ניהלתי פרלמנט
וריגשתי ת'קהל
- אין גבול לרצון
וגם לא לכישרון
אך עדיין ארוכה
הדרך לשוויון.
תסתכלו מסביבכם,
תפתחו עיתונים;
כמה מכים,
משפילים ורוצחים
- הם כולם אנשים
שנכנעו לתכתיבים.
האם עד סוף המאה
כבר נבין:
כולנו בני אדם,
על אף הבדל המין,
חזק זה לא גבר,
ויפה זה לא אישה,
ולגדל את הילדים ביחד
לא בושה,
לבשל ולנקות
לא עושה אותך חלש,
תצטרף ללהקת בלט
בלי חשש.
סרבן גיוס הוא לא "נקבה",
אלא אדם שמאס במלחמה.
הדמעות הן כבר לא
נחלתי הבלעדית,
אלא סימן
לפתיחות רגשית.
מותר לסדר גבות
וללבוש ורוד
בוא איתי וננפץ
כמה תבניות
אדם הוא אדם,
עם מחשבות ורגשות,
הנשיות לא תיפגע
בהרמת משקולות,
השכל והרגש
כבר לא הפכים,
הגיע הזמן
שנלמד להיות פתוחים.
תן לי כבוד ותקבל בחזרה,
בקיצור ולעניין זאת כל התורה. |