|
אדון פיירו מגלה אותי,
מחייך אליי חיוך עצוב ואמיתי,
שנוגע.
יושב על הספה הלבנה ושותק
כמו לא יודע.
ושותק.
אדון פיירו מפנה את חלק גופו הלבן
והולך.
הוא נעלם בין דמעות,
נבלע אל כאב.
אדון פיירו לא מבין שהחיוך
עובר דרך קירות.
והצחוק שלו מעורר כמו אלפי כינורות
מייללים וצורמים ונוגעים.
|
|
|
"תחזיק את הראש
ישר, כן, תפתח
את הפה, אל תבהל
מזה! נו כבר,
תפתח את הפה,
יופי, כן, עכשיו
- אל תבהל
מהטעם, ועכשיו
תבלע..."
אבא של זאטוטה
פסיכודלית
בנסיון לדחוף
לפה של אחיה
סירופ נגד
שיעול. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.