כל בוקר רעש מטחנות הבשר מהאטליז שבקומה הראשונה מעיר אותי.
גלגלי השיניים מתחילים לעבוד ואני מתעורר לקול שחיטת החזירים.
באותו בוקר נראה ששום דבר לא עובד כמו שצריך, המכונות לא עבדו,
הקפה יצא שחור מדי, אפילו את החלון לא הצלחתי לפתוח. רציתי
לנקות מהחלון את שאריות השלג שנותרו עליו מסופת הלילה הקודם.

כאשר הבנתי שדבר לא יפעל כמו שצריך בבית יצאתי החוצה, לחפש
לקוחות חדשים. רוב צרכני הסמים הקלים באיזור החליפו את העלה
הירוק בתרופות מטשטשות עקב קמפיין מוצלח של משרד הבריאות
בשיתוף עם האגודה למלחמה בסמים. לאדם כמוני עובדה זו אומרת
שצריך למצוא לקוחות חדשים.

ליד ביה"ס הקהילתי מצאתי את הספק החדש שלי, בעודו מדבר עם שתי
לקוחות פוטנצילאיות חדשות. "כמה נפלא", חשבתי כאשר הוא הציג
בפני את שיטת המכירה החדשה שלו. "אתה מבין" הוא אמר בקול
סמכותי מעבר לשולחן העבודה שלו כאשר הציג בפני את הסחורה
העלובה שלו, "ימי קופסאות הגפרורים נעלמו מן העולם", אמר בעודו
מכין חצי ג`וינט. " גם שקיות בקושי קונים, זה יותר מדי כסף
בשביל ילדים קטנים, ולכן המצאתי את הג`וי".
הוא הציג בפני את הג`וי שלו, חצי סיגריה מגולגלת עם שפיץ ארוך
בסוף. " ואנשים קונים את זה?" צחקתי."כן", הוא ענה בפשטות
"נראה שהילדים הקטנים נהנים מהשם יותר מהכמות, וכמובן שהמחיר
זול הרבה יותר"."הם גם מקבלים את זה מוכן ממש כמו קינדר חה
חה". הוספתי. הטלפון צלצל והוא ענה. "אתה רוצה לבוא לראות
מכירה?" הוא שאל. התמהון על הרעיון הפשוט הזה, יחד עם תחושת
הפליאה ויצר סקרנות שמצוי בכולנו גרם לי לענות בחיוב : "כן".

נכנסנו להונדה הישנה שלו ונסענו למרכז העיר. "אני אומר לך"
אמרתי תוך נסיעה, אני מזמין אותך לוויסקי אם זה באמת נכון,
משהו משובח, BLUE LABEL, עליי" אמרתי בהתרגשות. הלילה ירד
ועימו יצאו מלא ילדים קטנים להציף את הרחובות באלכוהול ביזה
וזימה. "אך איזה לילה יפה לשיפור העסקים" חשבתי לעצמי בזמן
שמנוע המכונית החריש את אוזנינו.

"WELCOME TO JONY`S PUB" אמר לנו שחור-רסטה כשנכנסנו למקום
המפגש. פאב קטן ומזוגג חלונות ראווה רבים, ארבעה שולחנות ומשחק
וידאו נכללו בו. מוזיקה שחורה התנגנה ברקע. עוד לא הספקנו
להתיישב ושני הלוגמים היחידים בפאב הקטן בירכו אותנו לשלום.
"המ... שלום" עניתי, "נראה שסיאטל לא מפסיקה להפתיע" אמרתי
לסוכני החדש, "אפילו לא אותי". "מה תשתו?" שאל שחור-רסטה.
"בינתיים כלום עניתי". שתי ילדות קטנות נכנסו אל הפאב, קנו
מהסוכן החדש שלי את ה"ג`וי" הכביכול איכותי שלו ויצאו. " אני
לא מאמין" אמרתי. "BLUE LABEL לכולם" צעקתי, מה איכפת לי היינו
שם סה"כ ארבעה אנשים.

עוד לא סיימתי את השוט הראשון כאשר מכונית ימ"מ בכבודה עצרה
בכניסה לפאב. 5 לוחמים עוטי שריונות פלדה מנצנצים ורובים לייזר
גדולים נכנסו לפאב. "כולכם עצורים באשמת שימוש בהרואין".
שחור-רסטה היה הראשון שצחק, בוא תמצא מזרקים או סתם חורים
בוורידים שלנו ואז נדבר. הלוחמים הגדולים התבלבלו לרגע. "בסדר,
אז כולכם עצורים במכירת סמים קלים לילדות קטנות".

אזוקים כבולים ומוכים ישבנו חמישה אנשים בניידת הימ"מ הגדולה
כלשפתע מכשיר הקשר החל לעבוד. "כולם מוזמנים לעצור את הפעילות
שלהם ולעבור למרכז סאן-שיין עקב חשש לפיגוע המוני שמתנהל במקום
רות סוף". "מה" צעק אחד הלוחמים אל מכשיר הרדיו, אנחנו באמצע
מאסר כרגע אנחנו לא יכולים לעצור. "אה..." אמר הקול מהמכשיר
"אני חושב שפיגוע המוני חשוב יותר כרגע...", "אז מה אתה מציע
שנעשה עם העצורים?", " פשוט תזרקו אותם לביבים, למי איכפת
מהם?".

היינו מחייכים על מזלנו הרב אך באותו הזמן לא הבנו במה מדובר.
חמשתנו הובלנו אל הביוב הקרוב שם נקשרנו עם האזיקים אל אחד
ממוטות הברזל התלויים על התקרה. או אז הוציא אחד הלוחמים את
הרובה שלו וירה בכולנו, אחרי הצרור הראשון הגיע אחד אחר עם
גרזן גדול וריטש לכולנו את הצורה.

למחרת רעשי מכונות האטליז הישן מתחת לביתי חזרו לעבוד, הכל חזר
לשיגרה, כאילו דבר לא קרה.

מוסר השכל, שאמר החכם:

"אני מחזיק פה קסטה של גלגל-גול שיכולה להיות שלך... ושאף אחד
בקהל לא יעזור לו... צ`יקוקו אתה על קו? אתה מוכן לשאלה?"