ראיתי ציפור
מפח
ציפור
אחת
היא לא הייתה מהשיר של נתן זך

ציפור אחת
רבת רקועי מתכת
שנתן לה המראה
שם
בחורשת עצים  עבותת גזעים
שלמרגלותיהם קוצים
בשדרה אלמונית

ממתיקה זהותה

פוררה ציוצים באין נפש מברכת
מאלם השתיקה
נשרה החלודה
לקול ענות חלושה ורפה

הרוח חלפה

היא לא שאלה שמה
ושלום המתכת

עוברי לכת ראו אותה

היא לא ידעה

את השם

לא ראתה
שהיא  עשוייה מסגסוגת
בוהקת

אנשים חלפו על פניה
עובד העירייה עגן את רגליה
למציאות הבטון
שתעמוד יציבה
על מצבה

שאוהביה גנבי המתכת
לא יתנו לה לעוף
בלילה אפל
לנחות על ערמות הברזל
המפליגות בכיפוף דחוס
ליבשת מרוחקת
לעבר הררי החלודות
לפסגות הגרוטאות
הנדחסות
ונגרסות
ומותכות
ממוחזרות
וחוזרות על עצמן
מתכת

ציפור אחת ראיתי
מעוגנת במציאות נמשכת בגן אלמוני
עומדת על שתי רגליה
לפעמים העיר והרחוב ואבן המדרכת
שלחו לעברה ילד או ילדה
לשחק איתה
למרק את המתכת
לנקות מראשה עלי שלכת
והיא פוררה דמעות
באין בכי
נשרו ציוצים
חלודים  מתוכה

אל חלל הנהי

ציפור אחת ממתכת
ראיתי
בעומדי מלכת

עודה ניצבת בפינת גן קדום
חתום לשעשועים
מאמינה שהפרחים
עשויים מגרוטאות ברזלים
כמותה רוחשים
היא לא ראתה עלים
היא לא ראתה את הילדים
השובבים
כיצד ממרקים מראשה
שבבים

הילדים ראו אותה עשוייה ממתכת
בגן המשחקים
בשעת שעשועים
שהעלים נפלו בגעגועים
הם ידעו גם אם ילכו ממנה
ולא ישובו שנים, היא לא תעוף לעננים

ציפור אחת מפח
לא מהשיר של נתן זך
ממפח הנפש
ראיתי
בין פריחות הלילך
שהירח זרח באור רך
ממקור חום זר שניתך
עליי
היא לא ראתה את הציפור
של זך
היה קר שם ואפור
היא לא הריחה היא לא הטיחה
מילה מהמקור
עמדה כך
ציפור אחת
מפח
לא מהשיר של נתן זך