נרדמתי על הספה מכורבלת בחליפה הירוקה, ריאל ברקע ומצפצפות לי
האזניים. אני חושבת שחיפשתי את שדה החיטה והאושר, את הקשתות
המלאות, את הנשים שופעות החזה והבירה הנשפכת, מקום טוב להרקב
בו.

חול בעיינים, בפה, בין פרקי האצבעות, ואני מדשדשת בו. קשת אחת
לא ראיתי כאן, ושדות רחוקים מין העין. ובכל הזמן הזה , אני
מחפשת את חלקיק השניה, שבו אוכל לפלוט לאויר קצת אבק שריפה.

לא כלכך קשה להצית אותי, גם לא צריך להתאמץ, רק לכוון את הזוית
במעלה אחת למטה ושלוש למעלה, לגרום לו להיבלע ברקמות.
לדרוך.

ריאל מפסידה, למרות שמישהו לחש לי שהיא הקבוצה הטובה בעולם.
החזק לא תמיד ישרוד, והרע השמנמן תמיד ינצח.
אני מתהפכת מצד לצד, על הספה, הלא כ"כ ירוקה והאזניים נסתמות.
לא רוצה לשמוע כלום יותר.

רק לדרוך ולסחוט.