יש לי כל כך הרבה על מה להודות.
ובמקום זה
אני מרוכזת במה שאין.

כל כך הרבה דברים שרציתי, נתת לי.
ואני
רק זוכרת כמה היה קשה להשיגם.

הכול חמקמק, והטוב לא נשאר
לאורך זמן
מפחדת לאבד גם את מה שיש לי.

אלוקים,
יודעת שאתה מקשיב לתפילותיי,
רוחץ את נפשי בדמעותיי,
אל תפסיק, עד שתבריק.

עדיין יש לי הרבה שאלות.
ובכל זאת
מדקלמת לעצמי בעל פה תשובות.

חושבת שיודעת מה אני רוצה
והוא חושב
שהוא לא. אולי זה לגמרי הפוך.

כל כך הרבה יש ללמוד מהמצב.
ובמקום זה
רק מחכה לצאת מן המצר אל המרחב.

אלוקים,
יודעת שאתה מקשיב לתפילותיי,
לוחשת בלי הרף עד מתי?
אנא... פקח את עיניי.