הוא התגנב לאט ובשקט, קצות גופו חדרו לאיטם אל מוחה. היא הסבה
את ראשה, תרה בעיניה אחר ודאות לתחושותיה, אך לא יכלה למצוא
אותה. היא שבה לספר, חוזרת שורה אחורה, קוראת שוב מה שכבר קראה
חמש פעמים. הוא נכנס עוד, מזדחל פנימה, מנסה לא לעורר חשד. היא
מגרדת בראשה, מנסה לקשר את השורה לשורה הקודמת ללא הצלחה.
צפצוף חלש החל להישמע באוזניה. היא סגרה את הספר בטריקה, מעיפה
גרגרי אבק לתוך החדר. קרני השמש האירו את השובל, והיא עקבה
בעניין אחר הגרגרים הנעים להם כלפי מטה באיטיות ובנחת. היא
נאנחה, קמה מכיסאה והחלה לנוע בחדר. מעגלים, מעגלים, עיגולי
מחשבה. לפתע דממה. עכשיו הוא כבר כולו בתוכה וכאילו ידעה.
בידיה שיחקה עם קרני השמש שנענו להזמנה, התבוננה במשחק ובת
שחוק על פניה. יונה שהתנגשה בחלון הקפיצה אותה, ליבה הולם
בפראות בחזה, שומעת את פעימותיו. נהיה לה חם, כולה אדומה
ונופחת, הלב לא נרגע מרעיש לה בראשה. היא נשכבה על הרצפה, פניה
מופנות לתקרה. הסדקים גדלו לנגד עיניה, העמיקו ותפסו שליטה על
חלקת תקרתם. האדימו, הגירו דם על גופה, דם רותח, גשם אדום שצרב
את עורה הצחיח, עולה על גדותיה. היא עצמה את עיניה, נותנת
עצמה, מקריבה את עצמה, מחכה לו שיצא ממנה. הגשם התחזק, ניתך
בעוצמה, חופר בקימורי גופה, מעצב מחדש את הבשר והעצם. היא רוצה
לצעוק אבל פיה חסום, דבוק, מותך. היא מפחדת לפקוח את עיניה,
מפחדת להרים את ראשה. הדם בחדר עולה, נשימתה האחרונה מתקרבת,
כמעט וכבר לא נשאר לה זכר, דמה מתערבב בחדר, אבריה הפנימיים
גולשים מגופה תרים אחר חוף מבטחים. אדומה, מעלה אדים, מתאדה
לאוויר החנוק, מכוסה בדם רותח, בועה אחרונה.