|
שדות קרב אבודים
בם מנסה אני לשתול פרח
לטעת עץ.
רוחות שם סוערות
חוסר שקט.
האדמה חרוכה
מאותתת זהירות מפני שריפה,
ואני -
מחפשת קצת דשן
ועוד מי השקיה.
קול לוחש לי בבטחה
לכי ילדה
לשדה אחר
אך אני
בשדה קרב מוכרע מאליו
נאחזת.
רוצה להישאר. |
|
|
יש כאב יפה
שעובר מהר, שאני
רוצה לא
להיזכר,
איך אני עמדתי
שם...
...
ככה את רוצה!
יגאל עמיר, מצטט
נביא בעירם! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.