אני תוהה,
אם העובדה שאת מאושרת
ואני לא;
אמורה לגרום לי להרגיש טוב יותר,
אני יושב על המיטה
שקנו לי לפני כמה שנים
וגם ככה עושה לי אלרגיה,
ומקשיב לגיטרות המנסרות
של הזאב הבוכה,
כל זעקה נשמעת כאילו באה ממני,
כן;
מוסיקה תמיד הייתה שם בשבילי
אך עכשיו אני מתחיל לתהות אם ישנה תרופה
לאותו מצב אופורי של שלמות
השגרה הזו שאני רוצה לשבור
ואחר כך את שואלת
למה תמיד מעיפים אותי מכל מקום
עכשיו את בטח מבינה,
בעצם לא.

הייתי רוצה לאבד שליטה לפעם אחת
בצורה מוחלטת
לא הייתי רוצה לצעוק או להשתולל
הייתי רוצה לאבד שליטה בצורה אמיתית
ופשוט שלא יהיה לי אכפת
ממה שקורה מחוץ לעולם הפנימי שלי
הייתי רוצה לחיות באנרכיה
ושלא יהיה לי אכפת כשלמישהו קורה משהו
הייתי רוצה להתנתק מכל מוסר
שנכפה עליי בידי מוסכמה חברתית
הכתיבה היא לא איבוד שליטה
היא פשוט דרך פחות מאופקת להראות רגש
השורות שהולכות ומתארכות
מוכתמות בדיו דיגיטלי.

אני לא מבין למה יש למישהו את הזכות
לקבוע מי רע ומי טוב
אני לא מכיר אדם שיכול לקבוע משהו כזה
גם לא את, תמצית השלמות
כשאני חושב על זה,
אין סיבה אמיתית לאהבה שלי אלייך
רגליים ארוכות תמיד שורדות במים רדודים,
מהצד השני, גם קצרות.