כאשר אני שומע את קולה החביב בטלפון, זה האות
שעלי להחריש, לא להגיב, ולהמתין לבאות:
"ביום שישי בשמונה ארוחת ערב
יבואו גם... וגם... וזה וזה אתם"

המאכלים שלה כולם "מיוחדים", דבר לא פשוט
או דומה למה שיצר הבורא למען האנושות:
מנה ראשונה: "חבוש כבוש" (גורם לתוגה),
המנה הבאה מחייבת ניחוש
("אכלו, אכלו", היא מדרבנת - אך אין כל ביקוש);
לשיא הריגוש גרם לנו גוש עם פרוש: "זו עוגה!".

נפרדנו בתודות וברכות ושבחים כיאה לאחים.

לארוחת הבוקר אכלתי רק מלפפון
וללא דיחוי החלפתי את מספר הטלפון.