ש. מינוס / חבל על הזמן |
צרה הרודפת אחרי עצמה,
כמו השיכור בכיסא הממונע,
מסתובב במדרחוב אבן ישראל
כמו אסיר של שאלה.
התלאות כבר אינן ניכרות,
את מבינה, הן כמו ריחות השוק,
חזקות וחיות,
קצת כמו הבלתי נמנע.
וחלון מאובק בקומה השנייה מביט
מבעד סימני האצבע ששרטטה עליו:
"חבל על הזמן".
הדממה רוחשת
צווחה מותשת,
חלומות מתים וטביעות אצבע שקריות
שבכל זאת הותירו את חותמן.
בשדרה המטופחת
בקעו שורשי העץ מבעד למדרכות,
קצת כמו האמת
הרובצת לפתחנו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|