נעזבתי
לא בטריקת דלת
אם כי בחסות החשכה
בשקט דרך הכניסה
האחורית
כמו היית לי מאהב ללילה
שטרם הנץ החמה
מיהר לשוב למיטתו
ללטף את עורפה של אשתו
החוקית

הלכת ממני
ולא השארת אחריך
דבר מלבד
בטן תופחת מריקנות
הומה געגוע
שלא ניתן לשמוע
בתדרי האולטרה-סאונד

ובכן, נראה שנותרתי לבד
בלא בדידותי

כשהטירוף הולך ממך
יש בזה צער
כמו גבר מכה-מלטף
שעוזב
כל כך התרגלת לחוש
כאב כעונג עד ש
עונג כשלעצמו
הופך כאב

העצב חרץ לך שני קמטים
וגורל אחד
לפעמים אני מצרה על שגזלתי
ממך את הלבד
אז אני מרגישה
(באמת מרגישה)
כמה ברוטלית
האהבה שלי אותך

כדי להרגיש צריך לזנוח
את הצורך לתמלל
צריך לקבל
את המציאות כמו ש
נענע או חמנייה מקבלות
את קרניי השמש
שהרי, הכתיבה אינה אלא
פוטוסינתזה של הנפש

ואחרי הכל
גם אני אלה -
תעלה
של כאב

שיטפו בי

מי שופכין
מי שפיר
שמני מכונות
דם ויזע
מי גשמים
דמעות

העבירו דרכי
דחקו את הדפנות
עד בקיעה
עד פקיעה
אני אתרחב
אכיל
אפלוט
אנחות

רווחה

כנראה שלנצח תאכל חרב
פיפיות את נפשי
(קרא לזה
מדונה קומפלקס)
"הגאולה תגיע דרך הביבים"
אני אודיע
(לך ולכל מי שמוכן
לשמוע)
ואפשק