דן ספרי / שיר הבעתה |
איננו מופיע
כאד על פסגות ההרים הגדולים
הוא איננו עשן מתפוגג
בתכלת השמיים
הוא נמצא שם לתמיד
בכמה שורות שכתבת
בדיוק באותו הזמן
כשנהר ימינו נראה כה צלול
כשראיתי אותך כל כך נענית
תמיד מוכנה ללכת לאיבוד
כי הלילה היה עוד קצר
למה לחזור הביתה?
אמרו עינייך
ולא ידעתי עד כמה קראתי אצלך
רק את הערת השוליים
של מבוך המינוטאורוס.
אין כאן ניקוד אז כדי למנוע אי-הבנות...
בעתה = BEATA
(פחד פתאומי, בהלה, מורא)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|