מזכיר שיר ידוע של רוקסט - כמחווה להם
אך הרגשות פה - שלי.
זה לילה קר, כבר מאוחר.
בטלוויזיה רק שידורים חוזרים.
אני מחייג מספר, את עונה,
ובקול אוטומטי מבקשת להשאיר הודעה.
מסתכל על הקיר, הייתה שם תמונה.
אני ואת מחובקים.
עכשיו במסגרת התמונה שחורה,
ובחלון, כבר קרן אור ראשונה.
מבזבז את הזמן, לא עושה כלום עם עצמי.
שוכב במיטה, מתבונן בתקרה.
חושב על מה שהיה, מקווה שאת גם.
סתם מבזבז את הזמן.
זה לילה קר, אני מכין שתייה חמה.
מתבונן שוב במראה.
הדמות שמשתקפת לא מוכרת לי,
טוב שאת לא פה לראות אותי.
שוב מחייג מספר, שוב: "תשאירו הודעה".
והתמונה הישנה עדיין שחורה.
מנסה לצבוע אותה בצבע שמח,
אבל השחור, עמוק אצלי.
מבזבז את הזמן, לא עושה כלום עם עצמי.
שוכב במיטה, מתבונן בתקרה.
חושב על מה שהיה, מקווה שאת גם.
סתם מבזבז את הזמן.
והם אומרים לי: "קח קצת זמן, הוא מרפא הכל."
"עד החתונה הכל יעבור!"
"יש עוד הרבה דגים בים - יש אחרות..."
ואני...
מבזבז את הזמן, לא עושה כלום עם עצמי.
שוכב במיטה, מתבונן בתקרה.
חושב על מה שהיה, מקווה שאת גם.
סתם מבזבז את הזמן.
מבזבז את הזמן, לא עושה כלום עם עצמי.
שותה עוד קפה, משליך עוד סיגריה.
חושב רק עלייך שחושבת עוד עליי,
סתם מבזבז את הזמן. |