עיגול פרוותי כתום התעופף ונחת ברכות בלב ערימה של עיגולים
פרוותיים כתומים נוספים.

"לא רוצה לא צריך!" אמר הגבר שהעיף את העיגול הפרוותי הכתום.
"29 דולר זה המחיר ואני לא יכול להתפשר."

היה מעט זעם רצחני בקולו של הגבר, אך היה זה מעט מדי מכדי
להטריד את הנער שעמד מעברו השני של הדלפק.

"יש אולי צ'יוואווה?" שאל הנער.

"צ'יווא-מה?" אמר הגבר בעודו סוגר את המכסה על קופסת העיגולים
הכתומים הפרוותיים שהתכרבלו ביניהם.

"צ'יוואוה," אמר הנער, "זו חיה מכדור הארץ. סוג של כלב."

"אני לא מחזיק פה כלבים," אמר הגבר בכעס, שהפעם כן חדר לתודעתו
של הנער, "זו חנות חיות רצינית ולא תמצא פה כלבים או חתולים!"

"אוקיי," אמר הנער בנסיון להרגיע את הרוחות, "לא צריך להתעצבן.
בסך הכל שאלתי."

"שמע," אמר הגבר, "אני אומר לך את האמת - בפחות מ-20 דולר אני
לא חושב שתמצא פה משהו שאינו ג'וקון. אולי תשקול מחדש את
הדרום-רוגרוגי?"

"אין מצב!" אמר הנער בגועל. "לא הייתי לוקח את הג'וקון הזה גם
אם היית מחלק אותם חינם."

"כרצונך." אמר הגבר. "נסה להשיג את הסכום המלא ואשמח לשרת אותך
בעתיד."

הנער הבין את הרמז העבה על סיום הביקור שלו בחנות החיות, אך
החליט לנסות בפעם האחרונה בהחלט להשיג עסקה טובה. היה זה מעשה
נואש אך לא היה לו מה להפסיד. (מלבד את כבודו העצמי)

"בחייאת מוכרצ'יק! תעשה לי ב-20 דולר עיגול כתום! אל תהיה
רקטום!"

הנסיון כשל כצפוי.

"עוף לי מהחנות, לוזר!" צעק הגבר. "חתיכת ביטניק עלוב! לך
לעבוד!"

הנער נתקל בשולחן עמוס בגוזלים של שיפון תלת ראשי כאשר הסתלק
משם. הוא החליט לא לשוב לחנות הזו כל עוד הוא חי. הוא אפילו לא
הביט לאחור, למרות שהשלט של החנות היה אחד היפים שראה. אותיות
זהובות ריחפו באויר הפתוח ואמרו: "חנות החיות האקזוטיות של
יובל!" ומתחת הוקרנו מיני-הולוגרמות ירוקות של נחשי אש אשר
ירקו את הכתובת ושעות הפתיחה.