רפובליקת בננות הוא מושג, מושג שאול מהונדורס. באותה ארץ נהדרת
בעלת משאבים וקרקע פורייה התפתח משטר חונטות, ששלט בצבא ובעם
ביד קשה ואת המשאבים מכר לארגונים חיצוניים תמורת בצע כסף. כך
שטובת מעטים הכריעה את טובת הכלל. המצב הזה היה טוב למעט אנשים
שהיו נגועים בשחיתות ושלטו בארץ הזו ללא עוררין דרך הצבא
והמשטרה. רפובליקת בננות אפשרית גם במדינה המתיימרת להציג עצמה
כמדינה מערבית כמו ישראל. לכאורה מדינת ישראל היא מדינה
דמוקרטית בעלת שלטון ומוסדות שנבחרים על ידי העם אבל למעשה
מדינת ישראל היא רפובליקת בננות קלאסית. לא ייפלא הדבר כיוון
שאחד מהתנאים ליצירתה של רפובליקה כזו זה שלטון מעטים בחברת
רבים והעדפת האינטרס הפרטי על האינטרס הכללי. אף על פי שאזרחי
המדינה ניגשים לקלפי ובוחרים במפלגה שברצונם תשפיע הם מקבלים
קואליציה אחרת לחלוטין, הגם שאותה מפלגה שבה בחרו מככבת באותה
קואליציה. הווה אומר שהשפעתם בקלפי היא זניחה ואותם שליטים
מתנהגים במדינה כמו הייתה החצר שלהם ועושים בה ככל העולה על
רוחם. לא ייפלא הדבר שישראל בהחלט מתאימה לתואר רפובליקת
בננות. לדוגמה - נושא ההפרטה שעלה בעדיפותו על נושאים חברתיים
הנציח את המצב הזה. מחד גיסא המדינה מפריטה עסקים כיוון שאין
ידה משגת להעניק להם את הטיפול הראוי, מאידך גיסא המדינה מוכרת
אוצרות לארגונים כלכליים משומנים מחוץ למדינה והם מנהלים את
העסק לטובת האינטרס שלהם. הרי יאמר שזכותה אולי אפילו חובתה של
המדינה להפריט כיוון שהמסקנה הנגזרת היא שבעל העסק ידע להיטיב
עם מה שרכש. אבל אם אנו מוכרים אוצרות במחיר זול והזדמנותי
לארגונים הרי לא רק שאיננו מפריטים אלא פועלים מתוך אינטרס
אפלייתי הנוגד את הכלל ומיטיב עם הפרט. לא פעם אנו מוצאים את
העסקים שהופרטו עולים כפורחים ומחזירים את ההשקעה תוך חודשים
מעטים מאז רכישתם. המצב הזה יוצר שליטה של מעטים בנכסי צאן
ברזל של המדינה. די בזה אם נזכיר בנקים, בתי זיקוק, חברות
תעופה, מפעלי כימיקלים וחברות דלק. כל אלו נמכרו כלאחר יד
והעשירו את רוכשיהם במידה ניכרת ומיידית. לעומתם נתקעת המדינה
בעסקים ברי הפרטה שאינה מנסה כלל להפריט, לדוגמה רשות השידור,
וזאת מכיוון שאת רשות השידור מאכלסים אנשים בעלי השפעה ועניין
ואף ארגון לא ירצה להתאבד מולם. הרי כבר יצאה בעולם השמועה
שכאן מפריטים נכסי צאן ברזל ולא כלבים עם פרעושים. מכאן יוצא
שהמדינה נוכח טענות הסרק שלה על ההפרטה דווקא נשארת עם כאבי
הראש ונפטרת מפלחי הבננות הבשלות והרעננות. במילים אחרות לא
עשינו כלום. רפובליקת בננות יכולה להבשיל במשטרי חונטות ובעיקר
במדינות קטנות וכביכול דמוקרטיות, ששם צוואר הבקבוק של מלחכי
הפנכה מצומצם. ארצות הברית של אמריקה, שיש כאלו שמשווים אותנו
אליה, דווקא היא העדיפה את טובת הכלל על הפרט ולכן ההתפתחות
האדירה שלה באה לידי ביטוי. אימפריה בדומה לאימפריה של רומי
בזמנה. הצרה הנוספת של מדינת ישראל זו הגיאוגרפיה. ישראל נושקת
למדינות ערב ומעוברת בכיבושיה באזרחים מוסלמים ממורמרים
וזועמים שמן הטבע מרגישים מקופחים ואזרחים סוג ב' במקרה הטוב.
כמה אירוני הדבר, מדינה שמבחר מקימיה עלו מן התופת של הרייך
השלישי לפי תקופה קצרה כובשת שטחים ומדכא את תושביהם. לא רק
שהכיבוש משחית אלא הוא פתייני וקורא להשחתת המידות גם כלפי
היהודים החיים כאן, ובסופו של דבר מוביל למדינה שיש בה חונטה
שלטת בתוך רפובליקת בננות טהורה. מדינה כזו, שאינה מאורגנת
לטובת אזרחיה וכושלת במתן סיוע לנזקקים, מפתחת המון מחלות
שימוטטו אותה בסוף התהליך. מכיוון שבעלי השררה והשליטים הפכו
מזמן לאזרחיו של הכפר הגלובלי, אם חלילה תקרוס המדינה אל ליבתה
הם ימצאו עצמם במדינות נכר בקלות רבה.
אין להם מוטיבציה להיטיב עם העם ולעשות מלאכתם נאמנה. נהפוך
הוא, הם יוצאים לוועידות חסרות שחר ונפסדות שפניהן לשלום אבל
בהיחבא הם עושים לביתם ביום שאחרי. הרי לא ייתכן שייצא ראש
ממשלה לשעבר לסדרת הרצאות בחו"ל מבלי להגדיר עצמו כמבשר שניסה
להשכין שלום בארצו ורק מסיבות שאינן תלויות בו ירד הדבר
לטמיון. הוא לא יעשה מיליונים מזה שעשה מלחמה; העולם אוהב שלום
לא מלחמה ולכן הוא יגרוף מאות אלפי דולרים להרצאה רק אם יסביר
מה היה - בקמפ דיוויד, באוסלו ובאנפוליס.
הוא לא יקבל ניקל אם יספר איך עשה מלחמה שתוצאותיה הרות אסון,
כי הכפר הגלובלי אוהב שלום אם כי בדרכו שלו. במהלך ההיסטוריה
רבים ממושכי העט ניסו לתאר מצבים מסוכנים שאליהם הדהירו
מנהיגים את העולם ואת ארצם. הייתי מזכיר את רוברט זמקיס, יוצר
הטרילוגיה "בחזרה לעתיד", איין ראנד, יוצרת פילוסופיית
האובייקטביזם ובעלת רב המכר "מרד הנפילים", ואפלטון, שהשקיע את
רובו ויצר את "ספר המדינה". ב"חזרה לעתיד 2" מציג רוברט זמקיס
את תוצאותיו של השלטון המושחת, שבו הפרט המושחת מקבל במה
למעלליו. די בתמונה המצמררת שבה מוצג מנהל בית ספר קשוח לשעבר
אוחז בידו רובה ויורה בכל פולש לביתו. כי הרי מי צריך חינוך,
מי צריך משטרה וסדר בעולם שבו השחיתות בדרגה של אומנות. איין
ראנד מציגה ב"מרד הנפילים" כיצד הטובים נעלמים מחייהם של
המושחתים וממוטטים את עולמם שקורס לתוך ליבתו. ב"ספר המדינה"
בונה אפלטון מדינה, מדינת כל אזרחיה. כולם למען המדינה והמדינה
למען כולם. לסיכום - ישראל כרפובליקת בננות וכמדינת עולם
שלישית תנציח את המצב כמו שהוא ככל יכולתה כיוון שהעם סובל
מאין אונות. אי אפשר לעשות מהפכה כגון המהפכה הצרפתית במדינה
מכותרת אויבים מבית ומחוץ - שליטים המערערים את קיומה של
המדינה ואויבים מבחוץ המבקשים להשמידה. כך שאפשר להגדיר את
מדינת ישראל כרכבת מוות הדוהרת לכיוון אחד.