מזמן לא ראיתי עצמי כך,
מזמן לא היססתי לחיות.
בתרועה פנטזתי על ריחוף,
אך רגלי נמקו בכבילתם לצלילות.
נקרע הגרון מגיחוך אודות החיים,
ביבשות עיניי נאחז בי כי אני אנושי,
וסלידה לא תהיה לי ככלי לאומדן,
הרף נחתם הרחק מאחור, ואני עדין כאן.
כל פרצוף, כל תו, כל הברה, כל חברה,
כל שבירה, כל התאחות, כל דמעה, כל יבבה,
כל הדחקה, כל השוואה,
כל תלונה, כל תשוקה,
כל הגה אשר אוציא מפי,
כל החלטה שאבקע מתוכי,
כל סימן חיים שאמלט,
ואהבה, והכל סימן שאלה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.